החלטה בתיק עמ"י 33751-01-13

1.         לפניי ערר על החלטת בית משפט השלום בירושלים בתיק 27217-01-13 (כב' השופט י' מינטקביץ'), מיום 15.1.13.

2.         על פי החלטת בית המשפט, נקבע כי העוררים שוחררו בתנאים לפיהם ייאסר עליהם להתקרב לאתר הבנייה ברח' מירסקי בשכונת רמות ד בירושלים, למרחק הנופל מ-500 מטרים,  ייאסר עליהם להיכנס לכל אתר שהוכרז כאתר עתיקות וכל אתר בו מתבצעות עבודות בפיקוח רשות העתיקות. נקבע, כי תנאים אלה יעמדו בתוקפם עד ליום 3.5.13. בנוסף, נקבעו ערבויות להבטחת ביצוע תנאים אלה.

3.         העוררים טוענים מספר טענות כנגד החלטה זו:

            א.         המשיבה כלל לא ביקשה הרחקה של 500 מטרים;

            ב.         בבקשה שהגישה המשיבה לבית המשפט לא נטען ולא נכתב היכן בוצעה העבירה ומתי, אלא נכתב כי המשיבה מבקשת לשחרר את העוררים בערובה וכי אלה ביצעו פעולות ופגעו באתר עתיקות. לאחר יומיים הגישה המשיבה בקשה מתוקנת וטענה הפעם כי העוררים ביצעו חפירה באתר בנייה המוכרז כשטח חפירות ארכיאולוגיות;

            ג.          העוררים נעצרו בעת האירוע, נחקרו ונשלחו לבתיהם, ועל כן בית המשפט לא היה מוסמך להטיל עליהם מגבלות שעה שלא היו עצורים;

            ד.         לא הובאה ראיה כלשהי כי מקום האירוע הוכרז כאתר עתיקות; העוררים לא היו אמורים לדעת כי מדובר באתר עתיקות. המקום גם לא הוכרז כשטח חפירות ארכיאולוגיות. אין כתובת לאתר ולא ניתן לזהותו.

            ה.         כל שנטען בחומר הראיות הוא, כי העוררים דיברו עם הקבלן שהיה במקום, אין הדבר מהווה עבירה, וגם אם בוצעו פעולות באתר, הרי שהקבלן עשה כן ולא העוררים. בכל מקרה, הקבלן הוא זה שהזמין את העוררים לתוך האתר והוא שוחרר ללא כל תנאי;

            ו.          מדובר בהליך ובפעולות שהמשטרה נוקטת, שמטרתו "לתת שירות לרשות העתיקות";

            ז.          ההחלטה להרחיק את העוררים היא בלתי מידתית;

            ח.         העוררים פועלים במסגרת "אתרא קדישא", העוסקת בשימור מוחלט של עתיקות וקברים. העמותה לא פגעה מעולם בקבר;

            ט.         אין בחומר הראיות חשד סביר לכך שהעוררים עברו עבירה כלשהי;

            י.          עילת הבקשה היא מסוכנות העוררים, דבר שלא הוכח, כאשר המשיבה נטשה טענה זו בעת הדיון;

            יא.        לא היה מקום לקבוע בהחלטת בית המשפט כי העוררים פועלים מתוך תפיסה אידיאולוגית, אין שחר לטענה זו ואין בכך נימוק להטיל סנקציות על העוררים.

4.         במהלך הדיון הוצג לפניי על ידי המשיבה חומר הראיות המקים, לטענתה, את החשד הסביר. חומר הראיות כלל, בין היתר, חוות דעת של מומחה מטעם רשות העתיקות. מחוות דעת זו עלה, כי מאן דהוא חדר ככל הנראה לקבצים של רשות העתיקות והעתיק למחשב אחר נתונים המכילים "דוחות ליזם". עוד נאמר, כי על פי הנתונים שנאספו מדובר בכעשרה מועדים שונים בהם הועתקו הנתונים ממחשבי רשות העתיקות, זאת במטרה לקבל מידע אודות פעילות רשות העתיקות במקומות שונים. בהקשר זה הוגשה חוות דעת נוספת, לפיה מומחה למחשבים בדק מדיה מגנטית, תקליטור, ועליו קבצים שהועתקו ממחשבי רשות העתיקות. המשיבה טוענת, כי מדובר בחדירה מכוונת שנעשתה למחשב רשות העתיקות כדי לקבל מידע על פעילות רשות העתיקות. יוער כי מחומר הראיות לא עולה שהעוררים קשורים לעניין זה.

5.         בנוסף הגישה המשיבה לעיוני דוח שנערך על ידי היחידה למניעת שוד בעתיקות ברשות העתיקות, בדבר נסיבות האירוע המיוחס למשיבים. הדוח מתאר פעילות שבוצעה על ידי מי שמתואר כאנשים המשתייכים לאתרא קדישא בירושלים בסמוך לקבר שנחפר על ידי הרשות כשבוע קודם לכן (דוח מיום 2.1.13). בדוח צוין כי מדובר בקטע שטרם שוחרר על ידי רשות העתיקות. נעשתה פנייה מיידית למשטרת ישראל ולמקום הגיעה ניידת משטרה. בהמשך, דווח על ידי גורם מרשות העתיקות שנמצא במקום, כי נהג שופל שהיה במקום ביצע חפירות בהנחיית אדם בשם שמעון, שהכווין את השופל. עורך הדוח הגיע למקום ושוחח עם המפקחים מטעם רשות העתיקות. באותו מעמד היה גם מפעיל השופל ואותו שמעון. שמעון נלקח על ידי השוטרים לצורך חקירה. רשות העתיקות ערכה צילומים של החפירות בשטח. לאחר מכן נחקר הקבלן במקום תחת אזהרה, שטען כי ביצע את החפירות מטעם אתרא קדישא ממניעים דתיים, כיוון שאינו רוצה שיהיה חשש לקברים עתיקים בשטח.

6.         בנוסף, הוצגה לפניי הודעה של מפקח מטעם רשות העתיקות, שתיאר את האירוע. לדבריו, כשלושה שבועות לפני האירוע נחשפו במקום ממצאים ארכיאולוגיים, לרבות מערת קבורה. בוצעו עבודות חשיפה וניקוי. הקבלן ידע שנאסר עליו לעבוד במקום בו נמצאה המערה. ביום האירוע הגיע למקום וראה כי מתבצעות באתר עבודות חפירה עם כלים מכאניים כבדים. הוא ראה את העוררים מסבירים היכן לחפור וביקשו לקיים חפירה בשטח שלא סומן על ידי רשות העתיקות כמשוחרר לצורכי ביצוע העבודה. לאחר מכן אחד מהם בשם שמעון ניגש עם נהג השופל והכווין אותו היכן לחפור. בעקבות זאת רשות העתיקות פנתה למשטרת ישראל.

7.         בנוסף לאמור, הוגשו לעיוני צילומים שנערכו באתר הממחישים היכן בוצעה החפירה בשטח בו היה אסור לחפור.

8.         לדיון לפני הופיע מר גנור מטעם רשות העתיקות, שהבהיר כי מדובר באתר עתיקות מוכרז כחוק. לצורך כך הוגשה ההכרזה שפורסמה ברשומות ואין מחלוקת כי מדובר באתר עתיקות שהוכרז כדין ועל כן לא ניתן לבצע בו עבודות חפירה, אלא אם כן, רשות העתיקות התירה זאת במפורש.  עולה מהאמור, כי פעילותם של העוררים בוצעה באתר עתיקות מוכרז. עוד עולה, כי העוררים פעלו מטעם אתרא קדישא. אין זו הפעם הראשונה שהעוררים מבצעים פעילות מטעם אתרא קדישא, כאשר לטעמם מטרת העמותה לשמר עתיקות ולמנוע פגיעה בקברים. יחד עם זאת, לעוררים ברור וידוע כי מדובר באתר עתיקות מוכרז, וכי נאסר עליהם לבצע שם עבודות ללא אישור רשות העתיקות. דבר זה גם נאמר לעוררים במקום. חרף זאת, ביצעו העוררים חפירות באמצעות כלי מכאני כבד במקום בו נמצאו עתיקות ואכן היה חשש כי הדבר יגרום לפגיעה במערת הקבורה שנמצאה במקום.